<h1>סמ"ג עשין סימן מ'</h1>
<h2>דף לז.</h2>
העושה עיסה מן החיטין ומן האורז אם יש בהן טעם דגן יוצא [בה] ידי חובתו (רמב"ם חמץ ומצה פ"ו ה"ה). אחד מצה הנאפת בתנור או באילפס בין שהדביק הבצק באילפס ואחר כך הרתיח מתחתיו בין שהרתיח ואחר כך הדביק הרי זה קרוי לחם וחייב בחלה ויוצא בה ידי חובתו (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ו) דהלכה כרבי יוחנן דאמר כל מעשה אילפס קרוי לחם וחייבין בחלה, בדבר שבלילתו עבה, ואף על פי שפסק רבינו חננאל כריש לקיש דאמר פטורין מפני שהבעיות בפרק כל שעה (ל"ז ב') הולכות אליבא דריש לקיש דאמר פטורין וגם אומרת שם הסוגיא דכולי עלמא מעשה אילפס פטורין מכל מקום פוסק בשאלתות פרשת צו (ע"ז) כרבי יוחנן וכן פוסק רבינו יצחק (שם תד"ה דכולי) מדלא חשיב לה בפרק החולץ (יבמות ל"ו א') בהדי תלת מילי דהלכה כריש לקיש לגבי רבי יוחנן ובירושלמי דמסכת חלה (דף ז' א') גרסינן אמר ריש לקיש כל שהאור מהלך תחתיו אין חייבין בחלה ואין מברכין עליו המוציא ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח [אמר ליה רבי יוחנן] ובלבד ע"י משקה, פירוש כגון טיגון. וכל הני בלילתן רכה כגון קרייפלינש ובינייץ בלע"ז, אבל בלילתן עבה [אפילו] על ידי משקה קרוי לחם כדגרסינן בפרק כיצד מברכין (ברכות ל"ז ב') היה עומד ומקריב מנחות בירושלים מברך שהחיינו נטלן לאכלן מברך המוציא, קפסיק ותני לא שנא מנחת סולת ולא שנא מנחת המחבת ומרחשת שבלילתן עבה (פסחים שם בתו').
<h2>דף מג:</h2>
נשים חייבות במצות אכילת מצה דבר תורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, כל מי שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה.
<h2>דף צט:</h2>
אמרינן בירושלמי (פסחים דף ס"ח ב') כל האוכל מצה בערב פסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו. וגרסינן בירושלמי (שם) רבי לא הוי אכיל לא חמץ ולא מצה איכא דאמרי משום דרבי בכור הוה ואיכא דאמרי משום דאיסתניס הוה, פירוש (שם) אם היה אוכל בבקר לא היה אוכל מצה בלילה לתיאבון. ומכאן סמך לאותן בכורות שמתענים ערב פסח (עי' פסחים ק"ח א' תד"ה רב). ועוד אמרינן במסכת סופרים (פכ"א הל' ב'—ג' ע"ש) דאין אומרין תחינות כל ימי ניסן ואין מתענין כל ימי ניסן מפני ששנים עשר נשיאים הקריבו את קרבנם בשנים עשר ימים הראשונים וגם נגאלו בו ישראל ולעתיד לבא עתידין ליגאל בו, והבכורות מתענין ערב פסח והצנועין שרוצים לאכול בלילי פסח מצה לתיאבון. אמרינן בפרק ערבי פסחים (צ"ט ב') דמודה רבי יוסי לרבי יהודה בערב פסח שאסור להתחיל לאכול, פירוש מצה עשירה שאינה בכלל האיסור, מתשע שעות ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון כסתם מתניתין דערבי פסחים (שם) וכן הלכה. ורבינו יעקב היה נוהג לאכול מצה עשירה נילושה בביצים בלא מים בי"ד שחל להיות בשבת בסעודה שלישית (שם תד"ה לא יאכל).
<h2>דף קכ.</h2>
מצות עשה מן התורה לאכול מצה בלילי ט"ו שנאמר בערב תאכלו מצות בכל מקום ובכל זמן, וכן אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא, ואינה תלויה באכילת הפסח אלא זו מצוה בפני עצמה (ע"פ רמב"ם חמץ ומצה פ"ו ה"א) ואמר רבא (ק"כ ב') אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו, פירוש לרבי אלעזר בן עזריה דאמר (שם) הפסח אינו נאכל אלא עד חצות. וסתם לן תנא כוותיה בערבי פסחים (שם) ובמסכת זבחים פרק איזהו מקומן (נ"ז ב') ובברכות (ב' א' ע"ש ט' א') ואע"ג דאיכא חדא סתמא במגילה (כ' ב' ע"ש כ"א א' ותד"ה לאתויי) דלא כוותיה סמיה מקמי כל הני סתמי, והמצה היתה נאכלת בזמן אכילת הפסח (פסחים שם). בשאר ימות הרגל אכילת מצה רשות רצה אוכל מצה רצה אוכל אורז או דוחן או פירות אבל בליל חמשה עשר בלבד חובה ומשאכל כזית מצה יצא ידי חובתו (רמב"ם שם).
